נותנים את הגב לגיבורים השקופים שנשכחו מאחור!
אבנר לא מסוגל לשמוע את הבכי של נכדו התינוק, עמוס מדקלם אחת לשבוע בלילות את הפקודות ממכשיר הקשר,
ושימי גר באוטובוס נטוש, כי כבר חמש שנים שאינו מצליח להעמיד בית ראוי.
לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, התייצבו גיבורים לוחמים, מיטב בני הארץ הזאת, כדי לשרת ולהגן עליה בכל מחיר.
הם נשלחו להילחם בידיעה שאולי לא יחזרו משדה הקרב.
אך אלפים חזרו משם חבולים ומדממים, גם שנים אחרי המלחמות ההן.
רבים מהם חוו טראומות שפצעו את נפשם עד היסוד. הראש לא יכול לשכוח - גם כשהעיניים נעצמות. משהו בהם מת ומאז הם רק נאבקים לחיות.
עמותת "אסופי" מלווה עשרות רבות של גיבורים, לוחמים הלומי הקרב ששנים רבות נמצאים בשוליים.
אף אחד מהם לא באמת שב משדה הקרב לעולם.
מעטים מהם קיבלו את המענה הראוי מרשויות המדינה. רובם של נפגעי הפוסט-טראומה, גם שנים רבות לאחר מכן, נזרקו לכלבים. אולי היה להם מוטב לחטוף כדור, להיות משותק או להיכוות בצורה קשה - מאשר לסחוב את הפציעה המייאשת מכולן: הלם קרב.
אנחנו כאן עבורם למטרה אחת ויחידה: לעזור להם לחיות בכבוד!
יצאנו בקמפיין גיוס המונים כדי להרים מהקרשים 120 הלומי קרב שצריכים סיוע קריטי, שאין מי שיתן להם.
במקום שבו הם הופקרו ע"י מערכות המדינה - אנחנו נהיה שם בשבילם, בעזרתכם!
כל שקל שיגויס בקמפיין יוקצה ישירות עבור סל תמיכה להלום קרב הכולל: מזון, ביגוד וציוד נחוץ לחורף, טיפול של 10 מפגשים עם פסיכולוג ופתיחת תיק תביעה מול משרד הביטחון כדי לממש את זכותו הצודקת!
הצטרפו אלינו וביחד נפצה על העוול שנגרם לגיבורי ישראל. נוכל לאפשר להם לחיות את שארית חייהם בכבוד!
אנחנו קוראים לכם - כולם כאיש אחד - להתגייס יחד איתנו ולסחוב את האלונקה.
הם ראויים לכך, בזכות ולא בחסד.
תרמו עכשיו!
שלב א' מסייעים ל60 הלומי קרב: יעד גיוס 540,000 ש"ח
שלב ב' מסייעים ל50 הלומי קרב נוספים: יעד גיוס 420,000 ש"ח
ניתן לתרום גם בהעברה בנקאית דרך החשבון של אסופי:
מזרחי-טפחות, סניף 473 פרדס חנה, מס' חשבון: 446238
***
רבים מהם היו מעדיפים לאבד גפה, להיות מצולקים מכוויה או לחיות עם רסיסי מתכת בגוף,
מאשר להלך בעולם כשבר כלי עם פציעה שקופה, ששורטת את הנפש.
בשנת 2021 עוד מסתובבים בינינו אנשים שהיו בכל המלחמות. הם הסתכלו בעיניים לחיילים הסורים, לצבא מצרים והפלאנגות בלבנון.
לאף גורם כנראה לא באמת אכפת מהם, הם לא מספיק "פצועים" בעיניהם ובכלל - מבחינת משרד הביטחון, חל עליהם חוק ההתיישנות.
אז מה אם הם בלמו בגופם עשרות טנקים, מחבלים חמושים וראו את הנורא מכל?
***
להחזיק את החיים
כיום הם לא מסוגלים לשלם שכר דירה, לקנות אוכל, ללכת לפסיכולוג או להחזיק עבודה.
בעוד שחבריהם התקדמו בחיים, למדו, התחתנו, טיילו בעולם ובנו משפחה - הם נותרו מאחור עם פגיעה נפשית וירידה תפקודית קשה.
זוגיות שקורסת, עסק שמתפרק וחוסר יכולת של הלומי הקרב לשאת את עצמם.
אך אף פעם זה לא מאוחר מדי להיות לימינם!
תרמו לנו ועזרו לנו לעזור להם - לבחור בחיים
המציאות הכואבת היא שפוסט טראומטים, באופן אבסורדי, צריכים לצאת למלחמה נוספת:
להוכיח את פציעתם הנפשית, הבלתי נראית, המסויטת מול הגורמים שלא היססו לשלוח אותם לשדה הקרב.
מקומם, מרתיח ומעליב!
הלוחמים היו שם בשעות הכי קשות בשבילנו - הגיעה הזמן שאנחנו נהיה שם בשבילם!
***
מי אנחנו?
שמי אייל מלאכי, ואני פה לספר לכם על שלוש סטירות מצלצלות שקיבלתי במהלך חיי.
הסטירה הראשונה היתה ב"קרב ראס-זייתון" על אותו הר ארור בלבנון כצנחן, קרב עקוב מדם בו איבדתי את חבריי הטובים שמתו לנגד עיניי. מי שחזר משם - לא באמת חזר.
רק לאחר כמה שנים הצלחתי לעבד במעט את החוויות הקשות שצברתי במהלך שירותי הצבאי. ראיתי כי כמוני יש חברים רבים שלא מתפקדים לאחר השחרור.
הסטירה השניה היתה כואבת לא פחות, כשנדרשתי במשך 20 שנה להוכיח לאגף השיקום של משרד הביטחון שנפגעתי בנפשי. הם הערימו קשיים, מסמכים, בירוקרטיה ואטימות שזועקת לשמיים. רק לאחר 35 שנה הוכרתי כ"נכה צה"ל".
הסטירה האחרונה היתה לפני מספר שנים כשביקשתי סיוע מאחת העמותות המלוות הלומי קרב. "אתה מבוגר אדוני, אנחנו מסייעים למשוחררים יותר צעירים".
כאן הבנתי שהריקבון התודעתי כלפי הלומי הקרב הוא עיוות מוסרי. עיוות שממית מאות אנשים בשנה.
יסדתי יחד עם שישה מחבריי את אסופי עבור אלו שלא רק שאינם זכו להכרה, הם הופקרו בשולי הדרך שבה צועדת החברה הישראלית.
מכאן, נגזר שמנו: "אסופי". לאמץ אל חיקנו כמה שיותר עזובים שנותרו לבד. העמותה מסייעת ללוחמים מבוגרים, הלומי קרב, שהמדינה לא מכירה בפציעתם ומתקשים להתמודד ולהזדקן בכבוד. תחושות אלה, בשילוב הבירוקרטיה האין סופית של הליך קבלת ההכרה בפגיעה מול הרשויות, דורש מהם משאבים רגשיים בלתי נגמרים.
בשונה מעמותות אחרות, מכובדות ויקרות, אנחנו לא מחפשים שדרוגים ו"אקסטרה" להלומי הקרב.
בשעה שמאות נאנקים ולא מצליחים לקיים רמת חיים בסיסית. אסופי דואגת להם לאוכל, לתרופות, לסיוע פסיכולוגי וייעוץ משפטי חירום.
אסופי לא משאירה אף פצוע מאחור, אך היא לא יכולה לעזור להם לבד.
לשם כך אנחנו זקוקים לכם. הם זקוקים לכם.
אם משרד הביטחון ומדינת ישראל לא תעשה זאת - אנחנו, האזרחים שאכפת להם, כן.
זה המעט שנוכל לעשות עבור אלו שנפשם נרמסה למעננו.
הצטרפו אליי ותרמו עכשיו!
עזרו לי לתת לאנשים שהלכו הכי רחוק למעננו.
[תרומה באמצעות כרטיס אשראי במסגרת הקמפיין מקנה קבלה עם סעיף 46 לפקודת מס הכנסה דרך עמותת "מוסרי"]