הדמעות עדיין זולגות
והלב ממאן להאמין!
מוישי המתוק, שרק לפני חמישה חודשים חגג בר מצוה, עלה בסערה השמימה זך כמו מלאך,
ומאחוריו נותרו אבא, אמא ושבעה אחים ואחיות, בלב שנשרף מגעגועים.
אך ההתמודדות כעת רק מתחילה! בני המשפחה חוזרים לבית, לשבת סביב השולחן כשמקומו של מוישי נותר מיותם.
לשיר שירי שבת כשקולו של מוישי אינו נשמע. לראות מדי בוקר את המיטה של מוישי ריקה...
ובמשפחת לוי הקושי עצום הרבה יותר.
"השגחה פרטית רואים בחוש, לא פעם אני מוצא את עצמי ביום חמישי
כשאין כלום בבית לשבת אבל כל פעם הקב"ה מזמן לי ממקום אחר"...
את המילים האלה שמענו בהתרגשות ובזעזוע מאחינו רבי דוד כששאלנו אותו מהיכן הכוחות להתמודד
אנו בהתרגשות מגודל האמונה והביטחון שחיזקו את כולנו
אך בזעזוע על גודל המצוקה הכלכלית שאל גודלה ועומקה התוודענו רק בימי השבעה,
כולנו נרתמים להעמיד את המשפחה על הרגליים!
יחד נעלה חיוך קטן
על פניהם של הילדים!