סמל ראשון שריה אלבוים הי״ד
התשס"ג – התשפ"ה
2003-2024
שריה נולד וגדל במושב מחולה שבבקעת הירדן.
ילד ונער שובב, שמח וסקרן. אוהב לקרוא ספרים, לצייר, לשיר, ולעשות שטויות וכיף.
ערכי מאוד עם ראיית עומק על משמעות החיים.
שריה למד בישיבה חקלאית ״רגבים בעמק״, בה בחר מתוך חיבור גדול לאדמת העמק והכרה בחשיבות עבודת האדמה.
בכתה י"ב החליט שריה, מתוך שליחות, להפסיק את לימודיו ב״רגבים בעמק״ ולהתנדב בחוות ״נווה אורי״ שבגוש עציון.
וכך כתב על מלאכת הבחירה:
"בחיים תמיד צריך לבחור בין שניים או יותר דברים. חשוב להיות שלם עם הבחירה שלך, אחרת כאילו לא בחרת".
בחווה עסק שריה בבניין הארץ וברעיית צאן.
את הבגרויות השלים בנחישות, במסגרת אקסטרנית.
בסיום השנה המשיך שריה לישיבה הגבוהה בסוסיא, בה עסק בחיבור שלו לתורה כתורת חיים.
שריה התגייס לגולני, לגדוד 51.
לאחר הכשרה ותקופה קצרה בגדוד הוא המשיך לפיקוד, ויצא לקורס מ״כים.
בתחילת המלחמה היה שריה בעיצומו של הקורס, במסגרתו נלחם בעזה מהכניסה הקרקעית במשך חודשיים ועד סיום הקורס.
לקראת קבלת התפקיד כמ"כ, ביקש שריה לעלות לגדוד ולהצטרף לחבריו בהגנת היישובים ברכס רמים.
וכך כתב:
"המשימה: הגנה על יישובי הצפון. המטרה האישית שלי, שאני אנסה להעביר לחיילים שלי, זו ההבנה, שגם המשימות הקטנות, שלא נראות מטורפות וגרנדיוזיות, הן תורמות באופן כזה או אחר להשלמת המשימה הלאומית. אין מצב שתושבי הצפון לא חוזרים לבתיהם".
שריה היה מ״כ במחלקת הרתק של פלוגה ב׳.
הוא וחבריו הגנו במשך תקופה ארוכה על יישובי רכס רמים, וכשהחלה הכניסה הקרקעית ללבנון, הובילו אותה עם חטיבת גולני.
שריה היה איש של אמת, מלא שמחת חיים ואור.
אהב מאוד את החברים והמשפחה ולכל מקום שהגיע התחבר לכולם בזכות החיוך הרחב והלב הגדול.
שריה אהב את ארץ ישראל ונלחם עליה בעוז.
בזמן הלחימה בעזה, כתב שריה לעצמו:
"זה השלב בחיים שאתה כולך נתינה במובן השלם והכי עמוק של המילה. יש לי דבר אחד שיש לי ודאות גמורה עליו, הגאולה לא תפסיק מלבוא והניצחון הוא שלנו".
שריה נפל בקרב בלבנון במלחמת "חרבות ברזל" י"ב חשוון ה'תשפ"ה
בן 21 בנופלו.
הדרך בה בחר שריה לחיות את חייו הייתה דרך מגוונת ושילבה מכל העולמות.
וכך נרצה לזכור את שריה, בשילוב האופייני לו כל כך:
אהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
כל חלק בפרויקט הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של שריה.
אהבת עם ישראל - בר-קפה חברתי במושב מחולה:
בשיתוף עם חבריו של שריה וקהילת המושב, נקים בר-קפה חברתי במושב מחולה, שישמש מקום מפגש לאנשי המקום ולתושבי יישובי הסביבה.
מתוך חיבור לאופיו של שריה, יהיה זה מקום של חיבורים, של מפגשים מלב אל לב, מקום בו חברים יוכלו לדבר, לשיר ולשמוח.
בנוסף, המקום ישמש למפגשים בין קהילות מגוונות ופאנלים חברתיים.
חזון הבר-קפה, לאפשר מפגש כן ואמיתי, בדיוק כפי ששריה נהג לעשות בכל מקום אליו הגיע, בשמחה, בחיוך גדול ובאהבה.
כפי שכתב:
"אם כולנו נבוא מעמדה אוהבת, הכול יהיה יותר טוב".
אהבת ארץ ישראל - הקמת "אוהל שריה" בחוות ״נווה אורי״:
שריה התנדב בחווה כשנה והשתוקק לחזור לשם בכל הזדמנות שהייתה לו.
החווה ממוקמת בסמוך להר-גילה ומנוהלת על ידי משפחת טל המדהימה, ונערים כשריה שבאים לגור ולהתנדב שם.
האוהל ישמש לאירוח מבקרי החווה, לנערים המתנדבים במקום וכמו כן ישמש כפינה חמה לחיילים הרבים המשרתים באזור.
אהבת תורת ישראל - כתיבת ספר תורה:
אין תושב במחולה שלא זוכר את שריה רוקד בשמחת תורה בשמחה, ובאנרגיות טובות.
שריה אהב ללמוד תורה ולהעמיק. הכל בדרכו המיוחדת.
הוא מצא את הדרך הייחודית לו להתחבר לתורה דרך לימוד עם חברים, לימוד בחברותא עם רב הישוב, קריאת ספרים וכתיבת התובנות בפנקסים ובמחברות.
כל זה מתוך חיבור מיוחד, עמוק ומבורך שרק אדם מיוחד כמו שריה יכול לו.
"צריך להבין, שכל דבר שאני עושה ופועל בעולם, הוא לימוד תורה בצד המעשי שבחיים".
וכך בחיבור של רגבי אדמת הארץ, רוח ועוז, ושמחה אמיתית - נזכור ונחייה
בדרכו של שריה אהוב ליבנו.